זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר בקשת רשות להתגונן ביום 8/5/13.
המשיב, הגיש כנגד המבקש, תביעה כספית על סך 36,600 בטענה כי המשיב נותר חייב למבקש את סכום התביעה, בשל עבודות שיפוצים, שסיפק לבקשת המשיב, באתר עבודה בעיר טבריה.
המבקש טען בבקשה, כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה ולראשונה נודע לו על התביעה עת קיבל הודעה מהפקידה בבנק ביום 19/7/13 שהוטלו כנגדו עיקולים על חשבון הבנק. לטענת המבקש, הסתיר ב"כ המשיב מבית המשפט בטרם ניתן פסק הדין, כי בעניינם של הצדדים מתנהלת תביעה בבית משפט השלום בטבריה ת.א. 23866-03-12, בה עתר המבקש מבית המשפט לחייב את המשיב לשלם למבקש סכום כספי בסך של 350,000 ש"ח בשל אי ביצוע מלוא העבודה ונזקים שנגרמו למבקש במסגרת התקשרות בין הצדדים, לפיה התחייב המשיב לבצע עבודות שיפוצים עבור המבקש בבית מגורים בטבריה (להלן: "התביעה האחרת"). ב"כ המשיב לא עדכן את ב"כ המבקש בתביעה האחרת, בהגשת כתב התביעה דנן, ובכך פעל בניגוד לסעיף 25 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 והטעה את בית המשפט.
לעניין אישור המסירה, בהסתמך עליו ניתן פסק הדין, טען המבקש כי תצהיר המוסר שיקרי וחתימתו זויפה ומעולם לא קיבל לידיו, או מי מטעמו, את כתב התביעה. על כן, משנפל פגם בפסק הדין בהעדר המצאה כדין של כתב התביעה, יש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר בקשת רשות להתגונן.
מנגד, מתנגד המשיב לבקשה. המשיב טען כי כתב התביעה נמסר למבקש כדין באמצעות דואר ישראל ועל כן זוהי עזות מצח לטעון לזיוף אישור המסירה. עוד טען המשיב כי אין כל ממש בטענת המבקש ביחס לכללי לשכת עורכי הדין, כאשר לעניין המשפטי לא היה כל ייצוג. המשיב טען בתגובתו כי בהעדר כל טענה בבקשה לסיכויי ההצלחה, יש לדחות את הבקשה.
במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, על בית המשפט לבחון מהי סיבת המחדל של המבקש מחד ומהם סיכויי ההצלחה שלו, אם יבוטל פסק הדין מאידך. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, פגום בשל העדר המצאה כדין של כתב התביעה למבקש, יבוטל פסק הדין מחובת הצדק מבלי להתייחס לסיכויי ההצלחה. כאשר פסק הדין אינו פגום, נתונה לבית המשפט סמכות לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו. במצב דברים כזה, ההלכה הנוהגת היא לבחון שני מבחנים, האחד, סיבת מחדלה של המבקשת והשני, סיכויי הצלחתה כי הגנתה תתקבל, כאשר התשובה למבחן השני חשובה יותר. (ראה ד"ר י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית ע' 738).
במקרה דנן, פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה שבוצע ע"י דואר ישראל ביום 6/3/13 לידי המבקש במענו של המבקש. לא מצאתי כי קיים בסיס כלשהו לטענה בדבר זיוף חתימת המבקש על גבי אישור המסירה. להשלמת התמונה אציין, כי לבקשה למתן פסק דין בהעדר, לא הוגש תצהיר מוסר, נוכח מסירת כתב התביעה ע"י דואר ישראל, על כן תמוהה טענת המבקש לעניין תצהיר מוסר, משזה כאמור, לא הוגש כלל לתיק.
בנוגע לטענת המבקש לעניין אי המצאת כתב התביעה לבא כוחו בתביעה אחרת. דרך המלך היא המצאת כתב התביעה לנמען גופו, כפי שמורה תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כך נעשה במקרה דנן ובכך עמד המשיב בהוראות הדין. המבקש לא טען בבקשה, כי בא כוחו בתביעה האחרת מורשה לייצג אותו גם בתביעה דנן, חיזוק לכך נמצא בעובדה שהמבקש מיוצג ע"י באי כוח שונים בתביעה האחרת ובתביעה זו. למעלה מן הנדרש אציין כי סעיף 25 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, עוסק בדבר מגע של עורך דין עם אדם מיוצג ולא בנושא שלפנינו, המצאת כתבי בי-דין. מן האמור עולה איפוא, שאין כל בסיס בדין לטענת המבקש.
במצב דברים זה והנסיבות שלפני, הראיות מצביעות על המצאה כדין של כתב התביעה למבקש באמצעות דואר ישראל, משכך, אני קובעת כי כתב התביעה הומצא למבקש כדין ולא נפל פגם בפסק הדין ואין מקום לבטל את פסק הדין מחמת הצדק.
עם זאת, על אף שהמבקש טען לעניין סיכויי ההגנה בשפה רפה וביסס עיקר בקשתו על הטענה בדבר פגם במתן פסק הדין וביטול פסק הדין מחמת הצדק, אני מוצאת שיש לבטל את פסק הדין בהתאם לסמכות בית משפט הנתונה לשיקול דעתו, תוך ריפוי מחדלו של המבקש באי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד, באמצעות פסיקת הוצאות לטובת המשיב.
אני סבורה שלמבקש טענות כבדות משקל וראויות כנגד התביעה, בהתחשב בקיומה של התביעה האחרת וכתב ההגנה שהוגש מטעם המשיב כנגד התביעה האחרת ובכך ענה המבקש על המבחן השני והחשוב יותר, לשם ביטולו של פסק הדין.
אשר על כן, אני מורה כדלקמן:
א. הבקשה לביטול פסק הדין מתקבלת ופסק הדין שניתן ביום 8/5/13 יבוטל.
ב. לאור המחדל באי הגשת כתב הגנה, ישלם המבקש למשיב הוצאות משפט בסך של 1,500 אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.
ג. המבקש יגיש בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה בתוך 30 ימים מהיום.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ב' תשרי תשע"ד, 06 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.